מאז ה-7.10 העולם של כולנו השתנה. דברים שנראו מובנים מאליהם כבר לא כאלה. אחרי ההלם והכאב הראשוני, כביכול חזרנו לשגרה, אבל זאת כבר שגרה אחרת שבה אנחנו הרבה יותר צמודים לחדשות, מודעים לסכנות ומתפללים לחזרתם של חיילינו וחטופינו. בתוך המציאות הזאת, חיים גם בני הנוער שלנו. כבר לא ילדים, עדיין לא מבוגרים. גם המציאות שלהם השתנתה. ובתוכם, יש קבוצה מיוחדת של בני נוער בסיכון, שנמצאים על הרצף בין בעיות ביקור סדיר ואי הגעה סדירה לבית הספר לבין שוטטות, עבריינות וניתוק מוחלט מכל מערכות התמיכה. מתבגרים אלה נאלצים להתמודד עם אתגרים מורכבים במיוחד: פגיעה בתחושת הביטחון הרעועה מלכתחילה, חשיפה (לפעמים חוזרת ונשנית) לאירועים טראומטיים, אי זמינות של מבוגרים לטיפול ברגשותיהם. בתקופה כזאת, החשיבות של עבודה חינוכית-טיפולית עם נוער בסיכון גדולה מתמיד.
האתגרים המרכזיים בחייהם של בני נוער בסיכון בתקופה של מלחמה ומשבר:
- התמודדות עם אובדן /ערעור תחושת הביטחון: פעולות טרור, ידיעות על הרוגים ופצועים, אזעקות – מגבירים את החרדות והפחדים. להבדיל מבני נוער "נורמטיביים", לבני נוער בסיכון פעמים רבות חסרים מנגנונים תקינים להתמודד עם רגשות אלה. לכן, רבים יברחו לדפוסי התמודדות לא בריאים – אלימות, אלכוהול, סמים, ניתוק רגשי ועוד.
- התמודדות עם חשיפה לאובדן ואבל: חלק מבני הנוער חוו מקרוב אובדן של קרובי משפחה, חברים או מכרים. בעולם, שגם ככה מאופיין הרבה פעמים בנטישה ועזיבה של אנשים קרובים, אובדנים מסוג זה יכולים להיות הרסניים עוד יותר.
- התמודדות עם הרצון לתרום: לאור האסונות, רבים מבני הנוער רוצים לתרום לחברה, להתגייס לצבא ולעזור בדרכים אחרות. חלק מהאפשרויות האלה יכולות להיות סגורות בפני בני נוער בסיכון בגלל עבר פלילי, קשיים רגשיים, בעיות התנהגות. הדבר עלול ליצור עומס רגשי נוסף.
- התמודדות עם היעדר סביבה תומכת: רבים מהנערים חיים במשפחות שמתמודדות עם קשיים נפשיים, כלכליים או חברתיים ומתקשות לספק לילדיהם תמיכה רגשית מותאמת.
למשל, אחת הסטודנטיות שלנו עובדת בבית ספר שבו לומדים בני נוער שפונו מהדרום. בכיתה שלה לומדת נערה בת 14, שפונתה יחד עם אימה לישוב במרכז הארץ. הנערה מגיעה ממשפחה מורכבת – הוריה גרושים, האב לא נמצא בקשר עם המשפחה. שני אחיה מתחנכים במסגרות חוץ ביתיות, והיא מתגוררת יחד עם אימה. ברקע יש קושי כלכלי, תפקוד הורי לקוי, קשיים ניכרים בלימודים. וכל זה היה קיים עוד לפני אירועי אוקטובר. הנערה מתקשה מאוד להתמודד עם המעבר, לא משתלבת מבחינה חברתית, מתגעגעת לסביבתה המוכרת, פוחדת מאוד מאזעקות. הקשיים האלה מוחרפים על ידי היעדר תמיכה והכלה מצד האם שבעצמה מנסה לשרוד בתנאי חוסר וודאות, תחושת נטישה על ידי האב שמאז האירועים לא יצר קשר ולא התעניין בשלומה, חוסר אמונה האמון בעצמה וביכולת שלה להתמודד עם המצב. הנערה זקוקה לעזרה מקצועית, מערכתית ומותאמת לצרכיה. לצערנו, לא תמיד מערכת החינוך יודעת לתת את המענה הנדרש, לא בגלל חוסר רצון אלא בגלל מחסור באנשי מקצוע מיומנים. ופה נכנסת לתמונה עבודה חינוכית-טיפולית, או עבודת קידום נוער.
עבודה חינוכית-טיפולית עם נוער בסיכון מאפשרת להתמודד עם השלכות המשבר על חייהם בהווה ובונה עבורם בסיס חזק יותר לעתיד. היא מאפשרת ליצור קשר טוב ויציב, עוזרת להפחית הצפה ופגיעה רגשית, לעבד תחושות של פחד, אובדן וכעס, ומונעת התפתחות של בעיות נפשיות ארוכות טווח. היא מאפשרת ליצור שגרה מחודשת בתוך חוסר היציבות ומעניקה עוגן חשוב לנערים. קשר עם איש מקצוע מיומן ומחויב מחזק את תחושת השייכות והערך העצמי.
במקרה של הנערה, עבודת קידום נוער תתמקד בתחומים הבאים:
- פיתוח מיומנויות להתמודדות רגשית – מפגשים פרטניים שמטרתם לעזור לנערה לבטא את הפחדים והכעסים שלה, להכיר ברגשות אלה, לעבד אותם וללמוד לווסת אותם.
- שילוב בפעילויות חינוכיות חברתיות בלתי פורמליות – עידוד של קשר חברתי תקין ובונה עם בני הגיל, יצירת מסגרת שייכות ובנייה הדרגתית של חוויות הצלחה.
- עידוד מעורבות חברתית חיובית – חיבור למיזמים קהילתיים, עידוד התנדבות ובכך חיזוק הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות של הנערה.
- חיזוק ההורות – עבודה עם האם לצורך הדרכה הורית לשיפור הקשר עם הנערה, שיפור מיומנויות הוריות, חיזוק סמכות הורית ויכולת ההכלה של האם.
- עבודה מערכתית – עבודה עם הצוות החינוכי בבית הספר, עבודת תיווך מול שירותי הרווחה ואיתור מענים קהילתיים מתאימים.
לסיכום, במציאות של חוסר יציבות, בני נוער בסיכון זקוקים ליד תומכת ולמסגרת שתאפשר להם להרגיש בטוחים, מוערכים ובעלי יכולת להתמודד. עבודה חינוכית-טיפולית אינה רק מענה למשבר – היא הזדמנות לחזק את הנוער ולהפוך אותו לשותף חיובי ומשמעותי בחברה.
