מעטות הפעמים בהן סטודנטית שנה א' פונה לנשיאת המכללה כבר בתום השנה הראשונה ללימודיה לאות תודה על חזונה. מעטות אף יותר הפעמים בהן הסטודנטית חווה שינוי משמעותי, עמוק ומהותי כל כך כבר בתחילת דרכה בלימודי התואר. זו הסיבה שהפנייה של הילה עוררה התפעלות והשתאות עד כדי שיתופה מעל במה זו. קחו שנייה להשראה:
יולי יקרה שלום רב,
איננו מכירות
או בעצם את לא מכירה אותי, אך אני מכירה אותך, בעיקר מדפי העיתונים.
שמי הילה ניר, נעים להכיר
סטודנטית בתוכנית הדגל (האומץ וההעזה) לתואר שני בחינוך, מיינדפולנס ולמידה חברתית-רגשית.
במסגרת הריטריט הראשון שנערך דרך מכללה אקדמית בישראל, הבנו שהדרך לתוכנית כזו, לא הייתה קלה, בלשון המעטה.,
רציתי לשתף אותך, מה שנקרא, מהשטח, או בעצם מתוך עומק התודעה וההבנה הארצית האישית שלי על מה שהתרחש בי, במחשבות, בהרהורים, בתודעה ובעקבות כך בתפיסת המציאות וההתנהגות או בעיקר גם אי ההתנהגות, בעקבות התוכנית.
משתפת אותך ממה שכתבתי, היבטים אישיים, בדף האחרון, של התלקיט שהוגש לד"ר שמרית תלרז וד"ר אסף אל בר.
מצרפת קובץ.
אני מקווה שמייל זה יחזק אותך בדרכך הנחושה לעשות את אשר את חולמת עבור הסטודנטים, התלמידים והחינוך בישראל.
לעיתים הקשיים של פורצי דרך הם אלו שמניעים אותם להמשיך ולא לחדול.
אז מחזקת אותך בהמשך פריצת דרך בתחום וככל שירבו מכללות כאלו כן ייטב לנו כחברה.
מודה
שכאישה את נחושה
לא מוותרת
ומהווה דוגמה
שגם עבור טוב, לעיתים יש לעבור דרך מחשבות ישנות שיש לפרק.
בברכה,
הילה יפעת ניר
