שלוש תערוכות – ריאן טרקרטין | מיטל כץ מינרבו | מאיר טאטי

I-Be Area, קלאסיקת וידאו עכשווית של האמן האמריקאי ריאן טרקרטין, מאמני הוידאו המשפיעים שפועלים היום בעולם, היא הסרט הראשון שיצר האמן באורך מלא, בשנת 2007. בסרט שמשלב שפות של סוריאליזם, מדע בדיוני, תרבות דראג, תוכניות ריאליטי ותיאטרון חובבני, טרקרטין יוצר מציאות חלופית, קווירית, אינטנסיבית וצבעונית מאוד, שבה אינטראקציות מבעבעות בין אווטרים מוגזמים, שמדברים מהר מאוד, בשפה מלאה סרקזם והומור שחור, טוות עלילה לא קוהרנטית, שמותחת את הגבול של האפשרות לספר סיפור על דמותו של השיבוט I-BE II.

המיצב שיצרה מיטל כץ-מינרבו עבור גלריית המדרשה – הירקון 19 הוא מרחב שמאפשר למבקרים להיטמע או להסתכל מבחוץ, לשנות צורה ולשחק. במרכזו, יריעות בד גדולות תלויות מהתקרה, יוצרות מעין הפרדה בגלריה, כמו הפשטה של נוף בצביעה ידנית. חלקן התחתון של היריעות צבוע בחום וירוק (אדמה וצמחיה) וחלקן העליון בכחול ולבן (שמיים ועננים). כל יריעת בד מסתיימת בפריט לבוש (חולצות מכופתרות או כפתנים/גלביות בהדפסים של האמנית), באופן כזה שהרקע ופרטי הלבוש מתמזגים לכדי יחידה אחת. אלה מיועדים גם ללבישה על-ידי פרפורמרים שמסתובבים בחלל בחלק מימי התערוכה, נעים במטרה להיבלע ברקע, או להשתחרר ממנו. בכניסה לתערוכה מוצב מפל בגדים, שכולל פרטי לבוש נוספים – סוויטשירטים ומעילים – שהמבקרים מוזמנים ללבוש, להפוך בעזרתם לחסרי צורה או ללבוש צורה חדשה, לשחק באפשרויות של מגדר וזהות וביחסים בין אדם, אובייקט ונוף.

תערוכה זו היא החלק הראשון בטרילוגיית תערוכות של האמן מאיר טאטי, שעוסקת ב"פרהוד" – הפרעות שנערכו ביהודי בגדאד ביוני 1941. נקודת המוצא של הפרויקט היא סיפור שטאטי שמע מאביו, שכינוי החיבה שלו "פואד", לב בערבית, נתן את כותרת המשנה לחלק הראשון של הפרויקט. לפי הסיפור, דודו של טאטי נרצח במהלך פרעות הפרהוד, אך פרטי הסיפור והתאריך בו נרצח הדוד אינם תואמים את העובדות ההיסטוריות. מנקודה זו טאטי יצא למסע שמערבב מחקר היסטורי, עיסוק בסיפור המשפחתי, ותגובה לאירועים אלימים מהעת הנוכחית. הוא יצר ציור רצועה המורכב מסדה של ציורי קיר, שמבוססים על תמונות מתוך האלבום המשפחתי לצד תצלומים היסטוריים של הפרהוד וצילומי עיתונות של התנגשויות אלימות בין יהודים וערבים בישראל בשנה האחרונה. לצד הציורים, מוצבת עבודת קיר גדולה שבמרכזה המילה "פרהוד", כשהיא מוארת באור לד ירוק, וברקע התערוכה כולה מהדהד וידאו וסאונד שבו הזמר אביב עזרא שר בעיראקית. כמו בעבודות קודמות שלו, טאטי מעמת בין סוגים שונים של זיכרון – אישי, קולקטיבי, היסטורי – מציב על אותו מישור עדויות אישיות, סיפורים ומסמכים היסטוריים ומציע פרשנות מחודשת לסיפורים בעלי חשיבות היסטורית-חברתית-פוליטית. הוא מציע לחשוב מחדש על אירועי העבר ומאפשר נקודת מבט מורכבת יותר ופחות חד ממדית על אירועים עכשוויים.