שתי תערוכות: איתמר שטמלר וענבר חגאי | עאישה עראר

אוצר: אבי לובין
11 בפברואר–25 במרץ, 2022

"נקודת אוכף" היא מיצב משותף של איתמר שטמלר וענבר חגאי. הוא מורכב מסביבה פיסולית מתנפחת ומוגבהת – במה, מתקן ניסוי או מגרש משחקים – שמתוכה מפציעים שני מושבים מיוחדים לצפייה בשתי עבודות VR, אחת של כל אחד מהאמנים. חגאי יצרה במה עם מושב מסתובב לצפייה בעבודתה "סיקום", ואילו שטמלר בנה כסא-אוכף לצפייה בעבודתו "כופר".

העבודות יוצרת שני רבדים מקבילים של התנסות, שתי חוויות של מסעות (אחד אנכי ואחד אופקי), שבה‌ם הגו‌ף ש‌ל הצופ‌ה והממ‌ד הפיז‌י מקבלי‌ם משמעו‌ת ומאתגרי‌ם א‌ת החווי‌ה הוירטואלית. העבודות של שטמלר וחגאי נעות במרחבי חלום, מפגישות את הצופים עם אלימות וקטסטרופה, פנטזיה, תשוקה וגבריות רעילה ובוחנות את היחסים בין הגוף האנושי למרחב הוירטואלי. במקום להישען על הספקטקל הטכנולוגי, האמנים בוחרים להשתמש ב-VR כדי ליצור חוויה פואטית ששמה דגש על התנועה, ההתרחשות והמקצב, לא פחות מעל התוכן.

כותרת התערוכה – נקודת אוכף – לקוחה מתורת המשחקים, שם משמעותה היא נקודה של שיווי משקל, ומן המתמטיקה, שבה נקודת אוכף היא נקודה יציבה במשטח שממנה המשטח מתעקל למעלה בכיוון אחד ולמטה בכיוון האחר, כך שנוצרת צורה של אוכף. שטמלר וחגאי בוחנים את אותה נקודה ביחס ליציבות והביטחון שהיא מקנה, אך גם כמקור של שעמום, ומנסים לסטות ממנה אל עבר מחוזות של אדרנלין, התנסות ולקיחת סיכונים.

התערוכה התקיימה בסיוע המחלקה לאמנויות, אגף התרבות, עיריית ת"א-יפו, וקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות ובתמיכת הקרן ליוצרים עצמאיים – משרד התרבות והספורט.

בתערוכת היחיד שלה, "הצפה", עאישה עראר נעה בין דמיון ופנטזיה לבין אירועים ביוגרפיים ושאלות חברתיות. היא משתמשת בשפה ובקול, בציור, בווידאו ובשירה כדי לספר סיפורים. לעיתים הסיפורים מופיעים כמעין אגדה או סיפור עם (כמו בעבודת הוידאו ג'בני), לעתים כשיר שמפלח את החלל (הסוס השקרן), לעתים כטקסט ולעתים כציור או סדרת ציורים שמופיעים ישירות על הקיר, על ניירות, על בדים, על מגבות ועל מפיות. עראר נעה בעבודותיה בין נרטיביות, פיגורטיביות והפשטה, בין מחשבה אנליטית לרגש שמתפרץ. היא עוסקת בניגודים שבהם היא חיה כאישה, דתיה ואמנית בחברה הערבית בארץ: בשתיקות ובהשתקות, באלימות נגד נשים ובמועקה וקושי גדול, אל מול חופש, אהבה, קריאה לשחרור, והתנגדות מלאת עוצמה.