טל אנגלשטיין | מור אפגין | דניאל לוי – שלוש תערוכות יחיד

אוצר: אבי לובין
8 באפריל–3 ביוני, 2022

 

טל אנגלשטיין יוצר בתערוכתו גן פרחים מטפס או מאוזוליאום אנכי שמתפרס על חלונות הגלריה. זוהי סביבה פיסולית שמורכבת מכ-70 פסלים שיוצרים הכלאה בין סידורי פרחים מלאכותיים, משאבות חלב להנקה וסיגריות אלקטרוניות, המכילות שומן שנלקח ממוכנים לשאיבת שומן בתאילנד.
אנגלשטיין אסף סידורי פרחים מלאכותיים ישנים מבית הקברות פר-לשז בפריז, פירק אותם והרכיב מחדש על צינורות, שהולחמו, צופו ופוסלו בעבודת יד לכדי צמחים פורחים דמיוניים חדשים. גבעולי הצינורות מוברגים לתוך משאבות חלב, ואלה מצדן יונקות סיגריות אלקטרוניות, שמזינות אותן בעשן השומן. העשן שממלא את הבקבוקים נדחס דרך הגבעולים לפרחים, ומתפזר בחלל. כל צמח הניזון מעשן השומן, מציג תחביר חדש של הזנה, התפצלות והסתעפות הנשיפה. אלה נארגו יחד על החלונות, לכדי ארגון של צבעים וקומופוזיציות, קישוטים בלובי מעופש שמחזרים אחרי עוברי האורח ברחוב ומפתים אותם להיכנס לסביבה מרעילה.
סידורי הפרחים של אנגלשטיין יוצרים מקצבי יניקה, מעשנים בקצב של משאבת החלב שיונקות שומן חרוך במקום חלב מזין. אלה הן תנודות של מצב נפשי מופרז, שנע הלוך ושוב בין התאהבות לאבל, בין הזנה להתמכרות.

התערוכה התקיימה בסיוע המחלקה לאמנויות, אגף התרבות, עיריית ת"א-יפו, וקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות.

אוצר: אבי לובין
תערוכתו של מור אפגין עוסקת בחקר הקשרים בין טכנולוגיה לבני אדם, ובמערכים הפואטיים, הפוליטיים והפילוסופיים של התמורות בחומר במעגלי החיים. במרכזה וידאו תלת ערוצי שמציג סימולציה של מכונה שבתוכה ניתן לשרוף גוף אנושי מת ולהמיר את האנרגיה הטמונה בגופה לחשמל. מכל גופה "מזוקק" מטען חשמלי ספציפי, החומר הופך לאנרגיה חשמלית כייצוג רוחני-אנרגטי של אותה נפש. המכונה אמנם מדומיינת, אך היא מתוכננת לפרטי פרטים ויכולה להיבנות ולפעול ברגע שיוחלט לייצר אותה. היא נהגתה ותוכננה בהתייחסות לנבואה היהודית התנ"כית של הנביא יחזקאל על חזון העצמות היבשות ותחיית המתים.

אגב כך אפגין מעלה שאלות על מוות וגאולה, על תחייה וגלגול נשמות ועל האופן שבו טכנולוגיה מותכת אל תוך הביולוגיה. בכניסה לתערוכה מוצב אקווריום ובו גולגולת שיצק מברונזה שקועה בתוך נוזל. לאורך התערוכה הברונזה מתמוססת במים, הגולגולת הולכת ונשחקת ובמקומה מתחיל להיווצר קריסטל. לצדה עמוד שדרה בהדפסה תלת ממדית שבקצהו חוליית האטלס יצוקה ברונזה. תפקידה לאפשר תנועה של הראש ולשאת את משקלו, ומכאן שמה – על שם הטיטאן הגיבור מהמיתולוגיה היוונית שנענש לאחר שנלחם באלים ונידון לשאת את משקל העולם על ראשו.

בחדר האחורי ניצבים גב אל גב שני מסכים בתוך אקווריום מלא בנוזל. מופיעה בהם הדמיה של פרפר בתוך קופסה עם מנורת UV. הפרפר נמשך אל האור, אך בכל פעם שהוא מתקרב אל המנורה היא נכבית באמצעות חיישן. במסך אחד מופיעה הדמיה של מצלמה רגילה ובמסך השני הדמיה של מצלמה שמצלמת באינפרא אדום (ראיית לילה).

התערוכה הופקה בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.

 

אוצר: אבי לובין
בתערוכתו החדשה דניאל לוי מציג מקבץ של פסלים קינטיים, מכונות שמשלבות טכנולוגיה בסיסית ומציגות עיקרון תנועתי איטי ורפטטיבי. אלה הן מכונות עדינות, מקרטעות, שמתקלקלות בקלות ומחייבות תחזוקה שוטפת. במקום תנועה סדירה וחלקה, הן יוצרות משהו מגמגם ויותר אנושי. כל מכונה מופעלת על ידי גלאי ולצופה שנכנס לחלל יש השפעה על הקצב, הסאונד והאינטנסיביות של החלל. בבסיס כל פסל לוי משתמש במכשיר פשוט מן המוכן (מכונת תפירה, מנגנון אסלה, מיקסר, מקרן). המכשירים מכתיבים את התנועה, ואופי הפסלים נגזר מהמנגנון. הם מייצרים פעולות פשוטות ותנועה חסרת תכלית, פרט להיות התנועה מחזורית. בדומה לטיניטוס – תופעה שבה האדם שומע צליל, רעש או צפצוף שאין להם מקור או סיבה חיצוניים – למכונות/פסלים של לוי יש היגיון פנימי, אינהרנטי, שאינו משרת דבר ולא מייצר מאום.