טעות לעולם חוזרת

אזור זה עוסק בשגיאות תלמידים, בדרכי הטיפול בהן, ובלמידה משגיאות התלמיד על דרכי החשיבה שלו.
שגיאות יכולות לקרות כתוצאה מטעות מקרית או משגיאה קונספטואלית. תלמיד איננו שוגה סתם כך, ומרבית השגיאות הן תוצר של חשיבה. השגיאות מעוגנות לעתים בתוך מערכת מושגית ראשונית שגויה. ילדים מכלילים לעתים מתוך התנסות או על בסיס דוגמה. אסור להסיק מסקנות משגיאה אחת ולבסס את הטיפול בשגיאות משגיאה זו. בעת תכנון התערבות יש לברר מהם היכולות והקשיים של התלמידים.
דרכי הניתוח והטיפול שמוצגים באזור זה נבחרו כמייצגים בלבד, ויש להתייחס אליהם כהצעות ראשוניות שניתן להרחיבן.

 

הנחות יסוד

• תלמיד יכול לשגות כתוצאה מטעות מקרית וחולפת או בשל שגיאות שמקורן במערכת מושגית שגויה או הליכי חשיבה מוטעים.
• שגיאות תלמיד נובעות לעתים מחסכים במערכת המושגית הראשונית או מתוך הכללות מוטעות שנוצרו מהתנסויות קודמות.

 

הצעות כלליות לחשיפת דרכי חשיבה של התלמיד / עשה ואל תעשה

• מומלץ ליצור אווירה שבה הילד ירגיש שמותר לו לטעות ולומר את כל אשר עולה על דעתו. לעתים מסגירות תנועות גוף וצורת תגובה חוסר סבלנות של המורה כלפי טעות. הילד חש בזה ולומד שעליו להימנע מדיווח אמיתי של מהלכי החשיבה שלו או מהסבר העלול להפליל אותו'.
• יש לחפש נקודות חוזק במטרה להגיע למסקנות אודות יכולות. היכולות יהוו בסיס להצעות הטיפול בקשיים שהתגלו באבחון.
• מומלץ להימנע מלהאיץ או לזרז. רצוי לבדוק את ידיעות הילד עם הגבלת זמן ובלעדיה (כגון בדרכי חישוב בכפל). כך ניתן ללמוד על מהירות שליפה מזיכרון והשפעתה על תגובת התלמיד ועל יכולתו להפעיל אסטרטגיות חישוב ולהפיק מידע חדש.
• יש להימנע מהנחיה ברמזים (כגון התחלת מילה וציפייה שהילד ישלים אותה) גם כאשר נראה שהילד יודע את התשובה הנכונה.
• אין לעצור את התלמיד כאשר הוא טועה. המטרה המיידית היא לאתר את הטעות ואת הסיבה לטעות.
• במקרה של טעות, יש לעודד תלמידים להעביר קו ולא למחוק במחק. "העדות" מסייעת לשחזר את המידע. מומלץ לעודד את התלמידים לשמור את הטיוטות.
• במקרה של שגיאה מומלץ לחזור על תשובת התלמיד בפניו. כך תינתן לו הזדמנות לאתר את שגיאותיו. זו גם דרך להגיב על דבריו בצורה ניטרלית.
• יש לשוחח עם הילד על דרכי החשיבה שלו. כאשר הילד חושב בקול נמנעת במידת מה פעילות של ניחוש והילד משקיע יותר חשיבה בתהליך.
• יש להימנע משאלות ישירות כגון: האם זה נכון? שאלות כגון אלה מכניסות את התלמיד להתגוננות ולמתן תשובה אימפולסיבית (בדרך כלל יאמר מיד "לא"). טכניקת הצגת השאלות צריכה להיות רכה ורגועה. כמו כן, לא מומלץ לשבח את הילד על כל דבר קטן או על תשובות לא נכונות. אופי השאלות צריך להיות דינמי, בניסוחים שונים, מזוויות ראיה שונות וברמות קושי שונות (כגון בתחום מספר שונה).
• יש לתת תשומת לב לכל מילה שהילד אומר מכיוון שהיא משמשת חומר גלם (נתוני הרקע) לקבלת  ההחלטות לגבי הטיפול. יש לשים לב להתנהגות הילדים: התנדנדות, כסיסת ציפורניים, מנייה באצבעות.

 

הצעות לדרכי טיפול

• יש לתת תרגילים נוספים ברמות קושי שונות כדי לוודא את מקור הטעות – האם היא מקרית וזמנית או חוזרת על עצמה. אין להסיק מסקנות ולהתבסס על שגיאה אחת בדרכי הטיפול.
• יש להקשיב לתלמיד, לעודד אותו לתאר את דרכי החשיבה מתוך הנחה שלעתים יאתר את מקור השגיאה בעצמו תוך כדי תהליך.
• יש לעודד ביצוע אומדן ובקרה של התוצאה יחסית לנתונים בבעיה (ולאמת עם הילד אם התוצאה  "הגיונית" או "לא הגיונית").
• יש להביא את התלמיד למודעות שטעה ולעודד דרכים לתיקון עצמי.
• יש לברר יכולות וקשיים, מה יודע התלמיד ובמה הוא מתקשה. היכולות אותן נאתר יהוו את הבסיס לתכנית הטיפול.
• יש ליידע את התלמיד ליכולותיו ולקשייו כדי שיוכל להפיק מידע חדש מתוך מה שידוע ומוכר לו.
• יש להיעזר בדף טיוטה של התלמיד כדי לעקוב אחרי תהליכי החשיבה ודרכי הפעולה שלו.

טעויות לדוגמה