ד"ר ורד סיידון, ראש החוג ללשון במכללה, יצאה לבדוק.
יום העברית הוא יום חג, יום שבו אנו מעלים על נס מעשה נס, פלא תחיית העברית בדיבור פֶּה. שפה שלא דוברה כאלף ושמונה מאות שנה, שבה והייתה לשון טבעית, לשון חיה אופפת כול.
פלא עצום זה, שאין לו אח ורע בשום לשון ובשום אומה, לא היה מסתייע בלא התמדתו של העם היהודי בתורתו, בתרבותו, בחיי הרוח שלו.
יופייה של העברית וחינה ניכרים בכול: במקורותיה הקלסיים (תנ"ך, משנה), בכתיבתם של ראשונים כרש"י וכרמב"ם ואחרונים כר' יוסף קארו (מחבר "שולחן ערוך"), בכתיבתם של אבירי הספרות העברית המתחדשת והחדשה כמנדלי וכביאליק ובסלנג המהלך בפינו בזמן הזה.
לרגל יום העברית יצאתי לשאול את מתמחי הלשון במכללה, תלמידים ובוגרים כאחד, מהו יום הלשון עבורם ומה העברית מסמלת בעיניהם. הנה לקט מן התשובות שקיבלתי.
רן עדן, סטודנט שנה ב, מתמחה בלשון ובחינוך מיוחד, משיב: "יום הלשון העברית בעיניי הוא יום חגיגי. יש לחגוג אותו ולהפיץ אותו בכל בית ספר בארץ. העברית מסמלת עבורי את הייחוד שלנו כעם".
משה שעבו, סטודנט שנה ג, מתמחה בלשון ובחינוך מיוחד, עונה: "יום הלשון עבורי הוא יום שבו כולם זוכים להתלהב מהמיוחד בשפה. העברית מסמלת בעיניי קודש ומסורת. כל מילה ותיקה או חדשה היא קישוט ומאחוריה סיפור שלם".
מאי בן תורה, סטודנטית שנה ב, מתמחה בלשון ובחינוך מיוחד, משיבה: "העברית מסמלת בעיניי בעיקר בית. עברית בשבילי היא משפחה".
והנה תיאוריהם של בוגרים טריים העושים חיל במלאכת ההוראה.
עדי בר נתן, בוגרת החוג ללשון (תשע"ח), מורה בחטיבת ביניים: "העברית מסמלת בעיניי את ההיסטוריה שלי, את הילדות שלי, את המשפחה שלי. העברית מסמלת עבורי גם את העתיד: אני עושה כל שביכולתי כדי להנחיל לילדיי עברית גבוהה ותקנית באמצעות ספרים, הצגות ודרכי תרבות אחרות. יום הלשון העברית הוא יום חג שבו מקבלת העברית את הכבוד המגיע לה, והזדמנות נפלאה למורים ליזום בבתי הספר פעילויות רבות ומגוונות אשר תקרבנה את התלמידים אל השפה, אל מקורותיה ואל היופי העצום הגלום בה."
שרון צור, בוגרת החוג ללשון (תשע"ח), מורה בתיכון: "יום הלשון העברית מסמל עבורי כי הייעוד המקצועי שבחרתי לעצמי, הנחלת אהבת השפה העברית בקרב תלמידיי, הוא בעל משמעות לאומית. העברית מסמלת בעיניי גשר בין הישן ובין החדש, גשר בין זיכרון ובין התהוות."
רן אלימלך, בוגר החוג ללשון (תשע"ז), מורה לעברית ולמורשת ישראל, רכז עברית בחטיבת ביניים: "יום הלשון העברית הוא יום הוקרה לשפה העברית ולאליעזר בן-יהודה ומורשתו. ביום זה אנו מעלים על נס את אחד מהישגיו הבולטים והמשמעותיים ביותר של המפעל הציוני, החייאת הדיבור העברי בארץ ישראל. ביום זה אני וצוות המורים לעברית בבית הספר מכינים שלל פעילויות מגוונות וחווייתיות הקשורות לשפה העברית. העברית מסמלת בעיניי תרבות ומורשת מפוארת רבת שנים."
תמר אורון, בוגרת החוג ללשון (תשע"ח), מורה ללשון בבית ספר "כוכבי המדבר" שבו לומדים תלמידי המגזר הבדואי: "העברית מסמלת בעיניי את הישראליות השלמה על כל ניגודיה: עתיק ומודרני, ישן וחדש, דתי וחילוני, ימני ושמאלני, קיצוני ומתון, צעיר וזקן; שפה מתה וחיה, שפה עוקצנית ומתוקה; שפה שיש בה הכול ומשרתת את כל תושבי עם ישראל: יהודים, מוסלמים ונוצרים. יום העברית מסמל עבורי את יכולת ההישרדות המאלפת של שפה במרוצת הזמן. בזכות היהודים שכתבו והתפללו בעברית, בזכות החכמים היהודיים ששימרו את העברית בספרות ענפה, ובזכות המתרגמים היהודיים, אנשי הרוח ואליעזר בן-יהודה השפה העברית קמה וחזרה להיות שפת דיבור בארץ ישראל."
רעיונות יפים ומרגשים אלו הם גם מנת חלקם של בוגרי הוראה שאינם באים מתחום הלשון.
הנה תשובתה של אושרת ניר, בוגרת המדרשה לאמנות (תשע"ח), מורה לקולנוע בבית ספר יסודי: "את הערכתי ואת אהבתי לשפה בכלל, ולשפה העברית בפרט, רכשתי מגיל צעיר רבות הודות לקריאת ספרים. התפעלתי ועודי מתפעלת מיכולתן של אותיות השזורות אחת בשנייה לייצר דימויים מרגשים, משמחים, מפחידים, מעציבים ובעיקר מעוררי השראה. לולא השפה והיופי שהיא אוצרת בתוכה, לא הייתי מסוגלת לנסח את עצמי ולדייק בהעברת התחושות שלי, להיות חדה במסרים שלי ולהעשיר את עולמי כולו. אני מוקירה את העובדה כי ישנו לפחות יום אחד בשנה שבו זה "לגיטימי" לדבר על הדבר שמאפשר לנו לְדַבֵּר, על הדבר שעלינו לנצור ולטפח, העברית."
דברים אלו מפיהם של פרחי הוראה ושל בוגרי הוראה במכללה האקדמית בית ברל מסיבים קורת רוח ונותנים שמחה בלב. אשרינו שזכינו בדור צעיר ומלומד של מורים המוקיר את שפתו ואת אוצרות תרבותו ומנחילָם לדורות הבאים.
דומתני כי בהקשר זה אין יפות יותר מאשר מילותיו של ביאליק בחתימת מַסָּתוֹ "שירתנו הצעירה" (תרס"ז, 1907): "הנה דור צעיר הולך ושירו החדש עמו".
הדור דור של מורים הוא, והשיר הוא שירהּ של העברית.
