האופן שבו צפויה לפעול מערכת החינוך בעתיד הלא רחוק תהיה שונה לחלוטין מהאופן שבו היא פועלת כיום. לקראת אתגרי העתיד, סבורים אנשי חינוך בכירים, יש לשים פחות דגש על שינון אינסופי ויותר דגש על מיומנויות וערכים.
אין מנוס משינוי
במשך שנים, מבנה בית הספר ואופני הלימוד הנהוגים בו לא השתנו כמעט, בניגוד למציאות שמחוצה לו. גם משך השיעור הסטנדרטי, שאורכו 45 דקות, עם הפסקות קצרות בין השיעורים, נותר ללא שינוי. יותר ויותר מובילי דעה במערכת סבורים כי כל זאת, לצד שינון מידע שלא תמיד רלוונטי להמשך חייו של התלמיד, מובילים לתוצאה לא רצויה: תלמידים פחות סקרנים ופחות מעורבים בתהליך הלמידה.
בריאיון שנערך לאחרונה עם פרופ' יורם הרפז מהמכללה האקדמית בית ברל, הכריז הרפז כי אין מנוס משינוי. בית הספר, לדבריו, הינו המצאה אנושית, לא יסוד טבע, וככזה הוא חייב להשתנות לאור המציאות. אם פעם סברו כי בכדי ללמוד צריך פשוט להקשיב לנאמר, הרי שעידן המידע מחייב חשיבה מחדש. הסטודנטים הלומדים בחסותו של ראש התכנית לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך, פוגשים חינוך אחר, עדכני יותר.
האם הקשבה שווה למידה?
כיום אנו מוקפים בחידושים טכנולוגיים, המביאים עמם השלכות רחבות היקף. ההשפעה ניכרת בכל תחום: חברה, כלכלה, פנאי, ודומה כי דווקא מערכת החינוך נשארה מאחור. בעתיד הלא רחוק, יצטרכו בתי הספר לסגל חזות שונה לגמרי. ספרים? הם כבר לא יענו על הצרכים של מציאות שבה המידע מתרחב ושוצף במהירות. השינוי צפוי להיות יסודי.
רבים מרגישים שבית הספר מיושן ואינו מתאים עוד לעידן הנוכחי. פרופ' הרפז מסביר כי אבני היסוד שעל פיהם הושתתו בתי הספר הקיימים עד היום נוצקו לפני כ-200 שנה. המשוואה "הקשבה שווה למידה", הובילה לעיצוב הכיתות בטורים של שולחנות, כמו חיילים במסדר. אבל האם הקשבה אכן שווה ללמידה? זה נכון באופן חלקי, מאוד חלקי.
לשנות את הנחות היסוד
קיימת הנחה סמויה שבית הספר, על כל מגרעותיו, בלתי ניתן להחלפה כי לא קיימת אלטרנטיבה. לפחות לא כזאת שניתן לקיים בקנה מידה רחב וכוללני. לפי תפיסתו של פרופ' הרפז, הרעיון כי ניתן ללמד באותו אופן עשרות תלמידים בכיתה חייב לעבור שינוי. התגובה לגירויים מהירה מאוד בקרב הילדים, הקשב קצר והתרבות כולה צועדת לכיוון הזה. הילדים חשופים לכמות מידע שלא הייתה כמותו אי פעם באמצעות האינטרנט, ואותו ידע גם מתיישן במהירות. אי אפשר להתעלם מכך. ההתייחסות חייבת להיות פרטנית יותר, אישית יותר.
הילדים, קובע פרופ' הרפז, אמנם אינטליגנטיים אך זקוקים ליותר מוטיבציה. אפשר וצריך לכוון אותם ללמידה. אם תהיה התייחסות לכמה הנחות יסוד חשובות, ניתן יהיה לשנות את בית הספר ולהתאים אותו טוב יותר. זה ייקח זמן, זה לא יהיה פשוט כי לבית הספר במובנו הנוכחי יש פונקציה חברתית. כדי להגיע לשם, יש להוביל, בין היתר, שינוי בלימודי חינוך והוראה.
לימוד, מעורבות, עניין
ביסוס מערכת חינוכית המתאימה לאתגרי המחר צריך להתחיל בהתייחסות לסטודנטים להוראה. פרופ' הרפז מסביר כי על המחנכים של המחר להבין כי לימוד אמיתי משמעו מעורבות, עניין. זאת, בנוסף ליסוד הקובע כי לימוד אינו מתבצע על ידי הקשבה בלבד. יש להפעיל את התלמידים, לסייע להם להגיע לתובנות מתוכם הם. המורה אינו מחזיק בכל הידע, וידע אמיתי כולל בתוכו פרשנות, ניתוח. התודעה של הילדים והפרשנות שלהם, אם כן, משפיעים על הידע וההבנה שלהם לא פחות ממילותיו של המורה.
עיקרון חשב נוסף עליו מצביע פרופ' הרפז שולל את הגישה הוותיקה שלפיה ראשו של התלמיד הוא כעין כד ריק שצריך לשפוך את הידע לתוכו פנימה. לתלמידים, ממש כמו למבוגרים, ישנה תודעה פעילה. התודעה כפרשנית של המציאות, נעזרת לשם כך בכל החושים שבהם התברכנו. ולכן, חשוב שכל מורה יהיה מודע לכך, ויפעל כדי לקיים סביבה מאפשרת, שאינה חוסמת חשיבה, רעיונות, תובנות.
כל זה משתלב עם עיקרון נוסף. מטרתו של החינוך במיטבו היא לא רק לאפשר ולהעניק ידע. המטרה החשובה לא פחות היא להעניק לתלמידים כלים שיעזרו להם לקיים יחסי גומלין עם הידע. על המורים, ועל המורים לעתיד, לזכור שמולנו עומדים ילדים שהם מטבעם סקרנים וספקנים. עידוד של הנקודות הללו יאפשר חקירה מתמדת, וחשוב לא פחות, יצירתיות. בלי יצירתיות אין קדמה והתפתחות.
משפרים את המערכת מבפנים
את כל אותם רעיונות ועקרונות שהוצגו לעיל מיישם פרופ' הרפז במסגרת תפקידו במכללה האקדמית בית ברל. הסטודנטים שלו, הלומדים לתואר שני, נחשפים לעקרונות החינוך שיובילו את מערכת החינוך במאה העשרים ואחת. בתום לימודיהם הם מצטרפים למערכת הקיימת ועוזרים להצעיד אותה קדימה, לטובת כולנו.
רוצים לדעת עוד על לימודי חינוך והוראה במכללה האקדמית בית ברל? לפרטים נוספים הקליקו כאן
