איך מתחברים לתלמידים בכיתה? כיצד גורמים להם להקשיב ולהשתתף? מתי נכון לצחוק איתם ומתי להציב גבולות? בפקולטה לחינוך במכללה האקדמית בית ברל לומדים מהו "ניהול כיתה" והנה לכם עשרה כלים להתנהלות נכונה בכיתה, שחשוב שכל מורה יכיר.
המכללה האקדמית בית ברל בשיתוף וואלה! NEWS.
למידה בבית הספר, לא מתרחשת בחלל ריק. כאשר מורה נכנס לכיתה, על מנת להעביר שיעור נוסף מתוך עשרות, אם לא מאות שיעורים אותם הוא מעביר בשנת לימודים, הוא למעשה משתלב במסגרת חברתית שכוללת, מלבדו, חברים קבועים ודעתניים: התלמידים. למורה יש מטרה ברורה – לאפשר לכל תלמיד ללמוד. אלא שזו לא מטרתו היחידה כשהוא פוגש את הכיתה. מורה טוב מקווה תמיד לגרום לכל התלמידים לחוש שייכים לקבוצה, להיות אהודים הן על חבריהם בבית הספר והן על המורים ולהיות בעלי ערך.
בשביל להשיג "למידה משמעותית", תלמיד צריך את המורה הנכון, שייצר את הקבוצה המתאימה, המסגרת המתאימה והתנאים הנכונים, ויאתגר אותו בדרכו להצלחה. ברגע שתלמיד לא נענה לאתגר, ללמידה אין משמעות והמורה הופך מכוח מסייע ומוביל לכזה שנאלץ להיאבק בתלמיד, מה שמוביל לאותן בעיות משמעת שכולנו מכירים מבתי הספר. השאלה הגדולה היא איך, בתור מורים, אפשר להיות בצד שמייצר את האתגר החיובי ומשיג תוצאות ולא בצד שסובל מבעיות המשמעת אורית לרר כנפו, מרצה במכללה האקדמית בית ברל, מעבירה קורס בשם "ניהול כיתה" ומציגה את הטיפים שלה.
"חשוב שהמורה יבין את התהליכים המתרחשים בכיתה ויוכל להוביל את הכיתה למטרות שלה. קורס 'ניהול כיתה' מאפשר למורה לזהות את התהליכים המתרחשים בכיתה שלו", אומרת לרר כנפו. "בעזרת הקורס, המורה יכול להבין למה תלמיד מתנהג בדרך מסוימת. תלמידים מתנהגים בצורה שונה בתחילת, אמצע וסוף השנה וצריך לשים לב לשינויים האלה. יש כלים שמאפשרים התבוננות בכל תלמיד בנפרד ויש כלים שמאפשרים התבוננות בכיתה כמכלול. הקורס נותן כלים לתקשורת בין-אישית ועוזר להבין מהן בעיות משמעת, איך אפשר להתמודד איתן ואיך אפשר למנוע חלק מהן. המטרה היא לייצר גישה דיאלוגית, לקיים דיאלוג עם התלמידים מבלי לוותר על הסמכות ולפתח בכיתה אקלים נעים, תוך העברת מסרים בצורה אפקטיבית".
כמובן שכמו שתלמידים מושפעים בחייהם האישיים ממה שהם חוויים בכיתה, כך גם הסטודנטים שעברו את הקורס וסיפרו כי התקשורת אותה למדו לא נעצרה רק בין כתלי בית הספר, אלא סייעה להם לבנות הסתכלות רחבה יותר ולשפר את התקשורת באופן כללי, בקשרים זוגיים או עם הילדים שלהם: "בסוף הקורס, הסטודנטים מבינים מה הם עושים, למה הם עושים את זה ואיזה מסר הם מעבירים", מספרת לרר כנפו, "הם מתרגלים את זה לאורך הקורס. עוסקים הרבה בנושא של מודעות עצמית והכלה, של היכולת להכיל קודם כל את עצמך".
משפט מפורסם טוען שמורה ומחנך "צריך להרגיש בנוח עם אי הנוחות שלו". המורה מהווה דוגמה לתלמיד, גם כשהוא מתעצבן. המורה גם חייב ללמוד איך לעשות את ההבחנה בין הכלת הצרכים של התלמידים שלו, לבין עצירת התנהגות שהכיתה לא יכולה להכיל. אמפתיה, לצורך ולרגשות, לצד תגובות אסרטיביות במקרים של התנהגות שלילית. כיוון שמדובר באיזון עדין ולא פשוט בכלל, הנה "10 כלים להתנהלות נכונה בכיתה", במיוחד עבור המורים הצעירים:
1) אל תהיו "השור הזועם": לפני שאתם נכנסים לכיתה, "תחזירו את הגבות והפה למקום". אל תהיו קפוצים ועצבניים, אחרת לא תבינו למה אין שיתוף פעולה.
2) כמו רומא, גם מערכות יחסים לא נבנות ביום אחד: מערכת יחסים היא נושא שמתפתח ולא כל אחד יודע לבנות מערכת יחסים חיובית, בטח ובטח שלא כל תלמיד צעיר. תפקידו של המורה הוא להוביל את מערכת היחסים הזו.
3) לשתף: לא כמו בפייסבוק, אלא באמת. המורה נותן לתלמיד דוגמה איך לבטא ולהביע רגשות. אתם לא צריכים להשתפך ולספר לתלמידים על צרות חייכם, אבל כן להראות להם איך עושים את זה נכון.
4) נסו את זה בבית: לפעמים תתחילו משפט בכיתה ובסיומו, תגלו שהגעתם למקום אחר מזה שתכננתם. כדי לא להיתפס בחוסר קוהרנטיות, תבדקו משפטי מפתח בבית, על בן/בת הזוג, התינוק/ת וכל מי שמוכן לשמוע. אם התלמידים יבינו מה הולכים ללמוד ואיך השיעור יתנהל, יהיה להם הרבה יותר קל להתרכז.
5) סטטיק ובן אל? יאללה, סטטיק ובן אל: האם אנחנו רלוונטים? כל מורה צריך לשאול את עצמו את השאלה הזו, שוב ושוב. התלמידים צריכים להבין על מה אנחנו מדברים, מה הקשר בין הדברים. אל תשפטו את עולם התוכן שלהם, זה העולם שלהם וזה מה שמעניין אותם. תתחברו לעולם הזה ותרתמו אותם ללמידה דרכו.
6) העולם מצחיק, אז צוחקים: הומור, תמיד טוב. התלמידים, הרבה פעמים, מתגלים כמאוד מצחיקים. כמובן שצריך לשמור על גבול מסוים ולא כדאי לדמוע מרוב צחוק בזמן העברת שיעור, אבל זוכרים את "לבטא רגשות"? גם זה חלק.
7) הנני כאן: לתלמידים יש זרם תודעה מהיר, בטח ובטח בזמן שיעור, בו הם לא תמיד מרוכזים במאת האחוזים. אנחנו רוצים להעביר את החומר, אבל מסביב מתרחשים דברים ולפעמים אנחנו עוצרים את התלמיד, "כי זה לא רלוונטי". האפשרויות? או לאפשר לו לפתח את הרעיון שלו, או לתת לו להבין בעצמו שזה לא רלוונטי. תנו להם לנשום ותהיו פתוחים לאלתורים.
8) מורה, אל תיקח אחריות במקום התלמיד: תנו לתלמידים שלכם לקחת אחריות. זה אולי לוקח יותר זמן, אבל זה משתלם. הם צריכים להבין בעצמם האם מה שהם עושים הוא ראוי או לא. לאפשר להם לבחור מה לעשות ולהיות אחראים על התוצאות.
9) קשר עם ההורים: איך אפשר בלי ההורים. הכל הם רוצים, מיד ועכשיו. וואטסאפ, "אימא, בואי תדברי עם המורה רגע" ומה לא. ההתנהגות של התלמידים נובעת הרבה פעמים מההתנהגות של ההורים. צריך לראות מעבר לזה, ומעבר להגנה המיידית (והמוגזמת לפעמים) שכל הורה מספק לילד שלו.
10) אין חכם כבעל ניסיון: תהליך ההתפתחות של הילדים הוא טבעי והיצר האנושי שלהם יגרום להם לבדוק ולנסות את המורה, לבחון את הגבולות. לפעמים, כדאי לאפשר להם לעשות זאת, זה חלק מתהליך הגדילה. אנחנו נגיד לא, והם יעשו כן, ולהיפך. לכן, צריך אסרטיביות. בסופו של דבר, הכל חלק ממשחק, מתמהיל של תן וקח, לדרוש ולקבל. אי אפשר להיות בקצה אחד של הציר והמורה צריך להתאים את עצמו לשלב ההתפתחותי של כל כיתה ולצרכים הייחודיים של כל תלמיד.
רוצים לדעת עוד על לימודי חינוך והוראה במכללה האקדמית בית ברל? לפרטים נוספים על הפקולטה לחינוך
