פרפרזה || ציטוט ישיר במרכאות || ציטוט ישיר – מעל 40 מילים

• פָּרַפְרָזָה – Paraphrasers:
  כתיבה של תוכן טקסט במילים אחרות, במונחים אחרים ובניסוח שונה, מבלי לשנות את המשמעות.
• צטוט ישיר (מובאה) – Direct Quotation:
  העתקה ישירה של מילים/טקטס ממקור אחר.

1. הבעת רעיונות במילים שלך: בפרפרזה יש לנסח מחדש את תוכן המקור בצורה שמביעה את אותו רעיון, אך באמצעות ניסוח אישי ושונה מזה שבמקור.
2. שינוי משמעותי מהניסוח המקורי: אין להסתפק בהחלפת מילים בודדות; יש לעצב מחדש את המשפטים ולהתאים את הסגנון, תוך שמירה על המשמעות המקורית.
3. דיוק במשמעות: על הפרפרזה לשקף בצורה מדויקת ונאמנה את הרעיונות והתכנים שבמקור, מבלי לעוותם או לשנות את ההקשר.
4. שמירה על ייחוס למקור: גם בפרפרזה, יש לתת קרדיט למחבר המקורי באמצעות ציון המקור בטקסט ובפרטי הביבליוגרפיה.
5. עדיפות על פני ציטוט ישיר: פרפרזה מומלצת כאשר מעדיפים לשלב את רעיונות המקור בטקסט באופן זורם ואחיד עם סגנון הכתיבה האישי.
6. שימוש בציטוטים ישירים רק במידת הצורך: כאשר יש חשיבות לשפה המקורית או לניסוח המדויק, ניתן לשלב ציטוט ישיר לצד הפרפרזה.

.

… סוגי חוויה שונים משמשים לביסוס היכולת להיות לבד, קיימת חוויה אחת שהיא בסיסית, ואם לא יהיה די והותר ממנה לא תתאפשר היכולת להיות לבד; חוויה זו היא להיות לבד, כתינוק וכילד קטן, בנוכחות האם … זוהי החוויה של להיות לבד בעוד מישהו נוסף נוכח. כאן נרמז סוג מיוחד של יחסים, אלו שבין התינוק או הילד הקטן, שהוא לבד, והאם –  או תחליף אם – הנוכחת למשעה באופן שניתן לסמוך עליו. 

ויניקוט מבהיר שבשורש ההתפתחות המוקדת הטובה נמצאת החוויה של התינוק או הילד הקטן, הנמצא בנוכחות אמו. נוכחות מרגיעה ומעוררת אמון זו, נוכחות ברקע , היא חיונית; האני הלא בשל של הילד נתמך כך על ידי האם ומתחזק. ללא תמיכה מעין זו בשלבים מוקדמים, נותרת בפרט חרדה שמקשה עליו ביותר להיות לבד (ויניקוט, 2009/1958, עמ' 172).

הצייר הצרפתי בן המאה העשרים פייר בונאר (Bonnard) הירבה לצייר ציורים של פנים הבית. בונאר כתב שבציורי פנים הבית שלו ברצונו "להראות מה מה שאדם רואה מייד כשהוא נכנס לחדר, את מה שהעיניים תופשות במבט בודד: אדם רואה הכול ובה-בעת שום דבר" (Hyman, 1998, p. 136).

ברשימה הביבבליוגרפית:

1. 1. • ללא מרכאות
      • לערוך הזחה פנימה – דו צדדית
      •  גוף הטקסט – ללא יישור דו-צדדי (גם במקרים בהם עורכים יישור דו-צדדי בעבודה)
      • יש להוסיף: שם משפחה של המחבר, שנה, עמ'

הערות:

¹ הדוגמה לפרפרזה מתוך: ברמן, ע' (2009). היכולת להיות לבד – מבוא. בתוך  ד"ו  ויניקוט (2009/1958). עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמי 170-167). הוצאת עם עובד. ראה: עמ' 167.

² הדוגמה לצטוט ישיר מתוך: מטרי, י' (2005). בית לנפש: החיפוש אחר העצמי האמיתי והמרחב הנפשי. מודן הוצאה לאור. ראה עמ' 37.

עברית | פרסום בלועזית בטקסט בעברית | אנגלית |

עברית

ציטוט בסוגריים: (כשר, 2003)
ציטוט נרטיבי: כשר (2003)

דוגמה:

מחבר אחד

(אמברמסון, 2021)
אברמסון (2021)

2 מחברים

(הונינג והכט, 2019)
הונינג והכט (2019)

3 מחברים ומעלה

(מרום ואחרים, 2024)
מרום ואחרים (2024)

One author

(Kohut, 2018)
(Kohut (2018

Two authors

(Bresler & Kapitan, 2020)
Bresler and Kapitan (2020)

Three or more authors

(Ogden et al., 2021)
Ogden et al. (2021)

מחבר אחד

מחבר אחד מספר פרסומים מאותה השנה:

• הוסיפו אותיות א"ב לשנת הפרסום לפי סדר שמות הפרסומים (2021א, 2021ב).
• האותיות מופיעות ללא רווח בצמוד לשנת הפרסום: 2021א
• שם המחבר יופיע פעם אחת.

(אהרוני, 2021א, 2021ב)
אהרוני (2021א, 2021ב)

דוגמה:

רשימה ביבליוגרפית

או:

ציטוט בתוך הטקסט

(דרשן, 2022א)  או: דרשן (2022א)

(דרשן, 2022ב)  או: דרשן (2022ב)

2 מחברים

(נבו ומרום, 2023א, 2023ב, 2023ג)

נבו ומרום ( 2023א, 2023ב, 2023ג)

3 מחברים ומעלה

• כאשר מציינים פרסומים בעברית ובאנגלית בהפניה אחת, יש לסדר את המקורות כך:
• תחילה יצוינו פרסומים בעברית ולאחר מכן פרסומים באנגלית, לפי סדר האלף-בית של שמות המחברים (ולא לפי שנת הפרסום).
• סדר כלל הפרסומים בהפניה יהיה מימין לשמאל.
  בין הפניות לכל מקור יש להוסיף נקודה-פסיק (;) להפרדה.

דוגמה:

(גילון, 2023; דרומי, 2023; Schiller, 2015; Melis, 2024)

שמות מחברים לועזיים הנזכרים מחוץ לסוגריים ייכתבו בתעתיק עברי, מלווים בהפניות בתוך הסוגריים שייכתבו בלועזית עם שנת הפרסום. .

Heydon, J. (2021). Visibility and Control: Cameras and Certainty in Governing. Lexington Books.

היידון (Heydon, 2021)

בציטוט בתוך סוגריים, אין להוסיף את שם המחבר בתעתיק עברי:
(Heydon, 2021)

הנחיות || מקורות בעברית || מקורות לועזית-עברית || מקורות באנגלית

הנחיות

ציטוט משני הוא שימוש במידע מתוך מקור ראשוני כפי שהוא מופיע במקור המשני.

• יש להשתמש במקורות משניים במידה מועטה, לדוגמה כאשר העבודה המקורית אינה ניתנת להשגה, או זמינה רק בשפה זרות שאינן אנגלית (למשל, סינית, גרמנית, וכו').
• אם אפשר, יש לאתר את המקור הראשוני, לקרוא ולציין אותו ישירות במקום לצטט ממקור משני.

הציטוט המשני בתוך הטקטס:

• ציין את המקור הראשוני וכתוב "כפי שצוטט אצל" (באנגלית: as cited in). לאחר מכן את שם משפחת המחבר ושנת הפרסום של המקור המשני אותו קראת.
• אם שנת פרסום של המקור הראשוני ידועה, יש לכלול אותה.

ברשימה הביבליוגרפית:

• יש לרשום את המקור המשני שנקרא.
• אין להוסיף את המקור הראשוני שלא נקרא ישירות.

מקורות בעברית

מקור ראשוני: [לא נקרא]
ויניקוט, ד"ו (1995). הכל מתחיל בבית. דביר.

מקור משני: [נקרא]
פלגי-הקר, ע' (2006). מאי מהות לאימהות. עם עובד.

ציטוט בתוך הטקסט:

(ויניקוט, 1995, כפי שצוטט אצל פלגי-הקר, 2006)
ויניקוט (1995, כפי שצוטט אצל פלגי-הקר, 2006)

רשימה ביבליוגרפית

• יש לציין רק את המקור המשני

לועזית – עברית

מקור ראשוני: [לא נקרא]

מקור משני: [נקרא]
אוגדן, ת"ה (2003). מצע הנפש. תולעת ספרים.

ציטוט בתוך הטקסט:

(Stern, 1977 כפי שצוטט אצל אוגדן, 2003)
סטרן (Stern, 1977 כפי שצוטט אצל אוגדן, 2003)

רשימה ביבליוגרפית

יש לציין רק את המקור המשני

אנגלית

Parenthetical citation:

Narrative citation:

.

עברית || אנגלית || ספרות קלאסית – יוון ורומא

עברית

.

.

אנגלית:

.

• הפניה לחלק מתוך הפרסום – בגוף הטקסט בלבד
• ברשימה הביבליוגרפית, יש לציין את המקור השלם בלבד.

.

עמוד אחד:

(אזולאי ואחרים, 2019, עמ' 21)
(Heywood et al., 2020, p. 47)

טווח של עמודים

(בלס, 2017, עמ' 48-47)
(Kapitan, 2019, pp. 202–205)

פרק

(גלדמן ואליצור, 2021, פרק 2)
(Feder & Vass, 2019, Chapter 12)

או: טווח העמודים של הפרק

(גלדמן ואליצור, 2021, עמ' 37-25)
(Feder & Vass, 2019, pp. 152-168)

עברית

יש להשתמש בלשון עבר:

אהרוני (2020) טענה (ולא "טוענת")

הוניג ואחרים (2019) טענו (ולא "טוענים")

יצחקי (2010) הסביר (ולא "מסביר")

המחקר הראה (ולא "מראה")

אנגלית

Past tense
Stoneman showed

או:

Present perfect tense

Stoneman has showed
Researchers have shown

• שמות מחברים לועזיים הנזכרים מחוץ לסוגריים ייכתבו בתעתיק עברי, מלווים בהפניות בתוך הסוגריים שייכתבו בלועזית עם שנת הפרסום. למשל, לפי מופיט (Moffit, 1993)… כאשר יש הפנייה למספר מקורות שונים, יש לערוך את הסדר על- פי האלף-בית של שם משפחתו של הכותב הראשון.
• כאשר יש הפנייה למספר מקורות שונים, יש לערוך את הסדר על- פי האלף-בית של שם משפחתו של הכותב הראשון של כל מקור. כשמופיעים שמות מחברים הן בעברית והן בלועזית בתוך הסוגריים יופיעו קודם שמות המחברים בעברית ואחר כך שמות המחברים בלועזית.
• הפרדה בין הפניות למקורות של מחברים שונים הנזכרים יחד בתוך הסוגריים תעשה בנקודה ופסיק (;). לצורך הפרדה בין הפניות למקורות של אותו מחבר ישמש הפסיק בין שנות הפרסום, למשל, אברהמי, 1986, 1991.
• בהפניה לעמודים מסוימים במקור לועזי יש להשתמש ב- p. לעמוד בודד ו- pp. לשני עמודים או יותר. במקרה כזה יש להפריד את השנה ממספרי העמודים בפסיק בלבד (Lewin, 1956, pp. 10-15).
• בהפניה לעמודים מסוימים במקור עברי יעשה הרישום כך: (תירוש, 1994, עמ' 19-1).
• ציטוט ישיר יובא מירכאות אלא אם כן ישנם ציטוטים ארוכים (40 מילים או יותר). במקרה כזה יופיע הציטוט כפסקה נפרדת ופנימית ללא מירכאות.
• אם להפניה אחת יש מספר מחברים, יש להשתמש בסימן & לפני המחבר האחרון, ולא לכתוב and.
• אם יש בטקסט הפניה לשני מחברים שונים בעלי שם משפחה זהה, אזי תופיע בטקסט גם האות הראשונה של שמם הפרטי (גם אם הפרסומים הם לא מאותה שנה).
• אם לפריט מסוים יש שני מחברים, יש להזכיר את שמות שני המחברים בכל הפניה.
• אם לפריט מסוים יש שלושה מחברים ויותר, יש לכתוב את שם המחבר הראשון בתוספת et al., כבר בהפניה הראשונה. בעברית: ואחרים.
• ברשימת המקורות יש לציין את כל שמות המחברים ללא קשר למספרם.
• אם מופיעים בחיבור שני פרסומים או יותר של אותו מחבר מאותה שנה, יש להוסיף א (בעברית) או a (באנגלית) לפרסום הראשון, ב (בעברית) או b (באנגלית) לפרסום השני וכך הלאה (בנימיני, 1995א, 1995ב) בהתאם לסידור הפריטים הללו ברשימת המקורות על פי כותרת המאמר.
• אם ישנם שני פרסומים של אותו מחבר מאותה שנה אך אחד בלועזית והשני בעברית, אין להוסיף להם אותיות.
• אם נצטט מקור שלא ראינו, אבל קראנו אצל מישהו אחר שציטט אותו הרי יש לרשום בטקסט את שם העבודה  ולתת הפנייה למקור ממנו נלקחה הציטטה. לדוגמא: אם נתייחס לעבודת סנונית שוהם הנזכרת בעבודת משה יצחקי ולא קראנו את עבודת סנונית שוהם, אלא רק את עבודת יצחקי הרי בטקסט עצמו נרשום: מחקרה של שוהם (כפי שמצוטט אצל יצחקי, 1990), וברשימת המקורות נכניס את עבודתו של משה יצחקי.