רועי רוזן, פרופ'

רועי רוזן הוא אמן, קולנוען ומחבר. רוזן הוא פרופסור בפקולטה לאמנויות – המדרשה, המכללה האקדמית בית ברל.
תערוכות יחיד מעבודותיו הוצגו בכל העולם, בין השאר, רטרוספקטיבה במרכז פומפידו בפריז (2018), רטרוספקטיבה בטירת אוז׳דובסקי, וורשה, תערוכת יחיד ב״איניווה״, לונדון ורבות אחרות. סרטיו זכו בפרסים רבים, בין השאר פרס אוריזונטי לסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל ונציה לסרטו ״צא״ (2010). מספר תכניות מקיפות הוקדשו לתפוקתו הקולנועית של רוזן, בינהן רטרוספקטיבות מלאות בפטיסבל לה-רוש-סור-יון, צרפת (2013), פסטיבל FICUNAM, מקסיקו סיטי (2018), ובמרכז פומפידו, כחלק מתערוכת היחיד רחבת ההיקף שלו במוזיאון, ״סיפורים באפילה״ (2018).

מיצב הטקסט והציור של רוזן ״חייה ומות כאווה בראון״ עורר פולמוס ציבורי ופוליטי כשהוצג לראשונה במוזיאון ישראל (1997). מאז הוא הוכר כעבודה פורצת דרך בכל הקשור לייצוג השואה, והוצג בברלין, ניו יורק, לונדון, וורשה, וב 2017 כחלק מהתערוכה הבינלאומית דוקומנטה 14.

רוזן נודע בעיסוק שלו בדמויות בדויות, ובשילוב בין תעודה ובדיה. הוא הקדיש קרוב לעשור בכדי לייצר את מפעל חייה של המחברת הבלגית-היהודיה ז׳וסטין פראנק. הפרוייקט כלל לא רק מאו ציורים ורישומים, אלא גם ספר, ״זיעה מתוקה״, המכיל ביוגרפיה שלה, מאמר מחקרי על עבודתה ואף את הרומן הפונוגרפי שהיא עצמה חיברה כביכול.

מספריו של האמן: ״ז׳וסטין פראנק, זיעה מתוקה״ (בבל, 2001, ובאנגלית, סטרנברג, 2009), ״הלילה של ולדימיר״ (Sternberg Press, 2014), ״לוסי״ (עברית, 2000, הוצאת שדוריאן), ״הסוחר העיוור״, ספר אמן מוקדם המהווה עיבוד לסוחר מוונציה של שייקספיר וראה אור בהוצאת סטרנברג, 2016, מבחר מתסריטיו ומאמריו הפוליטיים של רוזן תחת השם ״חייה ומות כאווה בראון וסיפורים אינטימיים אחרים״ (2018).

הפרויקטים הנוכחיים של רועי רוזן הם ״קפקא לקטנים״, סרט מוסיקלי באורך מלא ותערוכה נלווית, וספר אמן בשם ״לוסי חולה״.