דורון רבינא, פרופ'

פרופ' דורון רבינא הוא אמן, אוצר וכותב, בוגר המדרשה – הפקולטה לאמנויות במכללה האקדמית בית ברל ומרצה בה מאז 1997. בין השנים 2009–2014 שימש כדקאן המדרשה וכיום מכהן כיו"ר מועצת הפקולטה. בין השנים 2017–2020 כיהן כאוצר ראשי של מוזיאון תל אביב לאמנות, ובין השנים 2001–2009 שימש כאוצר ראשי של גלריית המדרשה.
רבינא עוסק ביצירה רב-תחומית המשלבת צילום, פיסול, ציור ומיצב, לצד כתיבה ופרסומים רבים על אמנות. הוא זכה להכרה מקצועית רחבה, ייצג את ישראל בביאנלה ה-26 בסאו פאולו (2004), הקים את "הירקון 19", מרכז לאמנות, תרבות וחינוך בתל אביב (2013), וזכה בפרס קיפר לאמן צעיר ובפרס שרת התרבות בתחום האמנויות (2008).
רבינא אצר תערוכות רבות בארץ ובעולם, ביניהן: לנשוף על כתף שעירה / ציידי יגון (ICA, פילדלפיה), ובסוף נמות (מוזיאון הרצליה), ג'ף קונס – ערך מוחלט ו-לחזור בחיים – רטרוספקטיבה של גיא בן נר (מוזיאון תל אביב).

פרופ' רבינא על תפיסת ההוראה שלו:
לצד צבירת ידע וניסיון מקצועי לאורך שנות הלימוד במדרשה, הולך ונצבר אצל הלומדים גם מרחב עצום של סימני שאלה. אלה איזורי מבוכה ומסתורין, איזורי עמימות המבקשים להתבהר, מקומות שהלומד משווע להתוודע אליהם ובכל זאת, הם נשמטו עד כה מהביוגרפיה הלימודית שלו. שאלות כאלה יכולות להיחשב עבור הלומדים בטעות כלא חשובות או לא ראויות מספיק כדי לעלות לדיון; לעיתים הן נתפסות דווקא כחשובות מדי – כלומר, הרות גורל וגדולות מכדי להיענות בשיח בשיעור.
המחיר אינו רק החמצה של הזדמנות לדעת, של אפשרות להתוודע למה שמבקש תשובות, אלא גם החלשת עמוד השדרה והזהות של היוצרים והיוצרות הצעירים. לעיתים נוצרת אצל מי שעושה את צעדיו הראשונים אל תוך האמנות תחושה של עמידה על יסודות רעועים, של עשייה מתוך רמייה והסתרת ״חורים״ של ידע.
לאור כל אלה, ההוראה שלי מציעה מקום גורף לשאלות. אחריהן יגיעו התשובות, עם סימני קריאה, בתקווה שאלו יעוררו שאלות חדשות. אני שואף לפתוח זירה רחבת ידיים של שאלות על הגיונות אמנותיים, על יצירת משמעות, על היות אמנים, על מקוריות, על עצמאות מחשבתית, ועוד נושאים רבים שאינם ניתנים לצפייה מראש. החוק היחיד: לכבד את הסקרנות, לכבד את אי הידיעה, ולפעול יחד מול הזכות הראשונה – לדעת.