מיינדפולנס, או "קשיבות" בעברית, היא מודעות מכוונת, ישירה ולא שיפוטית אל מה שקורה ברגע הנוכחי, "כאן ועכשיו", תוך התמקדות בתחושות גופניות, ברגשות ובתכנים מנטליים. התרגול של מיינדפולנס מתחזק באימוני מדיטציה, שמובילים לרמות גבוהות של איזון, חוסן נפשי, חמלה ושלוות נפש. מקורם של תרגולי המיינדפולנס במסורות בודהיסטיות עתיקות והם פותחו, נחקרו מדעית והותאמו לעידן הנוכחי; הקשיבות מוכיחה את ערכה הרב בחיים במציאות הפוסט מודרנית בה אנו חיים, המאופיינת בכאוטיות, תזזיתיות, ריבוי גירויים, מאבקים והצפה רגשית בלתי פוסקת, המאתגרים את תשומת הלב שלנו ואת יכולתנו להתמקד ולתפקד באופן עקבי.
תרגול מיינדפולנס נכנס בעשורים האחרונים אל המיינסטרים של העולם המערבי החילוני, ובמקביל, הפך לחלק בלתי נפרד מהחזון להתפתחותם העתידית של מערכות חינוך מתקדמות בכל העולם. אוניברסיטאות מובילות בעולם הקימו מרכזי מחקר למיינדפולנס, ופרקטיקות של מיינדפולנס מיושמות בהצלחה בבתי חולים, בתי ספר קליניקות לטיפול פסיכולוגי וגופים ממשלתיים בכל העולם.
שלא במפתיע, העניין החינוכי במיינדפולנס הולך ומתרחב, ככל שמתברר שתרגולים אלה תורמים באופן משמעותי לחיזוק מיומנויות קשב, יכולת מיקוד, קוגניציה וויסות רגשי, לצד שיפור התקשורת בין מורים לתלמידים.
למידה חברתית-רגשית (SEL או לח"ר) היא פרקטיקה פדגוגית שמיועדת לשפר את יכולות הוויסות הרגשי, המודעות העצמית, הבנת האחר והתפקוד המושכל בסיטואציות חברתיות המחייבות הכרעה או בחירה. גם כאן, שורשי הפרקטיקה פילוסופיים-קדומים, אך בשנים האחרונות התגבשו לאוסף של שיטות ספציפיות הנשענות על תיאוריות פסיכולוגיות וסוציולוגיות מודרניות. רבות מתכניות הלח"ר מתבססות על הרחבת השפה הרגשית, טיפוח הפרספקטיבה והמודעות העצמית, ושימוש בסימולציה, דמיון מודרך ומשחקי תפקידים. השפעת תכניות הלח"ר על מסגרות חינוכיות משמעותית וניכרת. היא מתבטאת בשיפור גבוה בהתנהלות, באווירה ובאקלים, כמו גם ביחסים בינאישיים, בתחושת השייכות ובהתמודדות עם דילמות ומצבים מורכבים – הן של התלמידות והתלמידים והן של המורים והמורות. במובנים רבים, למידה חברתית-רגשית, היא כיוון ההתפתחות המשמעותי ביותר לעתיד החינוך.
אמפתיה – אחד מייחודיה של הנפש האנושית, היא היכולת להרגיש, לדמות ולחשוב את הזולת – להיות אמפתית. העיסוק המחקרי-מדעי באמפתיה התרחב מאוד בשלושת העשורים האחרונים, במקביל לזיהוי הפעילויות המוחיות המקושרות לחוויה האמפתית; ומאחר ואמפתיה נתפשת כנטייה שניתנת לטיפוח, העומדת בבסיס ההכרה החברתית – באופן לא מפתיע, השאיפה לפתח יכולות והתנסויות אמפתיות, הגיעה גם למערכות החינוך.
האמפתיה קשורה באופן הדוק למיינדפולנס, משום שהיא מבוססת, בין השאר, על התבוננות קשובה לאחר ולעצמי והכרה בחוויה תחושתית-רגשית ישירה של הזולת.
במקביל, האמפתיה היא חלק בלתי נפרד מלמידה חברתית-רגשית, משום שהיא מאפשרת את הפרספקטיבה והכרת נקודת המבט של הזולת, הן בסימולציה והן כקוגניציה.
המודל הרב-שכבתי של האמפתיה, אשר בו נעסוק בתוכנית, מניח בסיס מתודולוגי-דידקטי לתרגול ולהבניה של תכניות פעולה, והוא ישמש כקו מנחה לפיתוח עצמי של תכניות לימוד על ידי משתתפי התוכנית.